אזהרה: רגע לפני קריסת מפעלנו החקלאי

אזהרה: רגע לפני קריסת מפעלנו החקלאי

מתוך שגשוג כלכלי שזכינו למצוא לאחר יותר ממאה שנות מאמץ ביגיע כפינו החקלאי, שכחנו כי חקלאות ביסודה היא הרבה מעבר לעוד ענף יצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביים מסין זולות יותר, ניתן להצדיק כלכלית סגירת מפעל טקסטיל בארץ, במאמץ להעמיד במקומו מפעל עתיר ידע בתחום שניתן להשיג בו עליונות פורצת דרך. לא כך הדבר בהוויה החקלאית.

חקלאות ישראלית
ילדים בגבעת ברנר, שנות ה-40'. מתוך ויקיפדיה

מראשיתו הושתת מפעלנו החקלאי על השקעות תומכות שלא היה ביכולתו של החקלאי היחיד לעמוד בהן. אין לדמיין את אפשרות יסודן של מושבות העלייה הראשונה ללא הגב הכלכלי והניהול הכולל של הברון רוטשילד, כפי שלא היה סיכוי כלכלי להקמת הקיבוצים והמושבים בעלייה השנייה ואילך, ללא הון לאומי כביר שתמך לאורך הדרך. מעניין להיווכח שבימינו דווקא שכננו הערבים מיישמים גישה זו בדביקותם במאבק על אחיזתם באדמת הארץ.

בקנאה ובהערכה רבה אני מתבונן בשכניי הדרוזים בצפון הגולן, הנאבקים על עיבוד כל חלקת אדמה בהשקעות תשתית הנראות בגלוי כעתירות משאבים. במדרונות ג'בל קטע והר רם, נבנו בעשורים האחרונים מערכות טרסות למטעים שגם במאה שנות יבול פורה, לא יחזירו את ההשקעה הכספית הראשונית. ברור לכל בר דעת, כי ההיגיון המניע למאמץ זה אינו נובע ביסודו מחישובי עלות תועלת כלכליים.

גם במרחבי הרשות הפלסטינית ביהודה ובשומרון, ניכרות השקעות תשתית נרחבות לחקלאות, במימון האיחוד האירופי, שאף הן אינן מוכוונות רק על ידי חישובי כדאיות כלכלית.

במה שקשור אלינו לעומת זאת, מבלי שהוכרז ואולי אף בהיסח הדעת "הוטבלנו" כולנו בדת הרציונל הכלכלי. מי מעמנו יכול כיום להוביל פרויקט ללא תכנית עסקית  משכנעת בממדי חישובי ההצדקה הכלכלית?

גם בממדי השכלול והקדמה החקלאית מקור גאוותינו, עלולה לחול נסיגה. יש להדגיש כי פריצת הדרך שפרצה החקלאות הישראלית, המוערכת בכל קנה מידה בינלאומי, הינה פרי מאמץ לאומי מתמשך אליו נרתמו בהתמסרות עילאית ורצופה, מיטב בניה של האומה. כיום המצב השתנה. גם באוכלוסיית הקיבוצים והמושבים אין יותר מחמישה אחוז חקלאים פעילים, ורובם עברו את גיל 60. מהיכן תפרוץ פריצת הדרך הבאה? בשורה חדשה לא תבוא כנראה מקרב הפועלים התיאלנדים.

בחרתי לפרסם כאן שיר שכתב בני הבכור, יותם הכהן לפני כעשר שנים בשהותו כחייל באבטחת ישובים בבת עין.

החיטה צומחת שוב

כך התרגלה.

זה לא שבאמת אכפת לה.

והאדמה שלקחה יפים ממני וממך

תמשיך לקחת.

באדישותה

והגשם הראשון

שירד לפני יומיים

ובין ערביים תנשב הרוח

וחול וים

והאדם והאדם

אבל החיטה נעקרה

בנו עליה נדל"ן

לא תזרע עוד בדמעה

ולא ישירו את שירה

את הקמח יביאו מאמריקה

וגם את השלום

ואת הכסף ואת ההזדמנויות.

והאדמה מה יהא עליה?

תימשך אחר החיטה

אחר מי שעמל ודומע

אחר מי שחורש וזורע

ושמו לא אורי,

לא אחי הצעיר יהודה

את חלומם חלומנו טמנו בעפר

נותר רק אחד שאוהב את אדמתו

מוחמד, הוא חרש והוא

זרע

והוא קצר.

יותם הקדיש שיר זה ללחם הארצישראלי של שדות בת עין ב'.

לא מאוחר, עדין אפשר לתקן.

3 thoughts on “אזהרה: רגע לפני קריסת מפעלנו החקלאי

  1. גרשון שלום,
    נכנסתי לאתרך, מלכתחילה, כדי לנסות ולהבין אותך האיש בעקבות אמירתך אתמול על ההקבלה בין אופק בוכריס ודוד המלך (מודה שכעסתי מאוד). קראתי מעט עליך, וקראתי בעיון פוסטים שכתבת. ברור לי ששנינו חלוקים בגישתנו לעולם ולמגוון נושאים. יחד עם זאת מעריך את אופן חשיבתך. מגיב דווקא בפוסט זה משום שכאדם ששייך למשפחה שיושבת כאן על הקרקע ועובדת אותה באופנים שונים כבר ארבעה דורות (נצר למייסדי זכרון יעקב) גם אני כמוך סבור שהאדמה שייכת למי שמעבד אותה, חי אותה ועליה ואוהב אותה בפועל.
    דווקא ממקום זה של הסכמה חייב אני לשאול אותך באשר לאמירתך בשישי האחרון, האם באהבת הקרקע ובגבורה הצבאית והאזרחית די כדי להחזיק בה? האם ערך הגבורה עליון על ערכים אחרים?
    אבי היה חייל משנת 1937 (פלוגות הלילה של וינגייט) ועד מלחמת יום הכיפורים. הוא היה חבר במועדון חמשת האותות. איש יקר…ונואף. אהבתי אותו מאוד אך תמיד ידעתי שבמעשיו הביא סבל לא קטן למשפחה (גם אם יכול אני "להבין" אותו). הוא לא נאשם באונס ולא הפעיל יחסי מרות. "סתם" אהב שמלות ורדפן.
    האם יש משהו בעשייתו למען המדינה ואדמתה כדי לכפר על מעשיו האחרים? גבורה מטהרת?
    ומה אגיד לבני שמשרת באגוז על מפקדיו? ולביתי שהגיעה יום אחד הביתה וסיפרה על קצין המבצעים בחטיבה באזור עזה שהטריד מינית את חברתה לחמ"ל?
    אודה לתשובתך.
    יום נעים
    עדי

      1. תודה גרשון על תשובתך וגם על הפוסט. איני יודע אם אופק אשם או זכאי, בית הדין הצבאי יקבע זאת. מרגיע אותי לדעת שאלו העומדים בראש המערכת מהווים סמן ערכי ולא רק מקצועי.
        שיעבור עלינו שבוע טוב
        שוב תודה
        עדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *